ספר הזוהר הקדוש, חיבור יסוד בתורת הקבלה, נתגלה לעולם רק לפני מעט יותר מ-800 שנה, בסביבות שנת ה'קנ (סוף המאה ה-13 למניינם), למרות שיוחס לתנא האלוקי הקדוש ר' שמעון בר יוחאי. סיפור גילויו של ספר הזוהר תועד על ידי החיד"א בשם הגדולים, ומתאר מציאת ארון ובו הספר על ידי מלך במזרח, ולאחר מכן שליחתו לחכמי טוליטילה שהבינו את עומקו ופרסמוהו בישראל. גרסה נוספת מספרת על מציאתו בשנת ש"פ בעיר הידילבירגה. רשב"י, מחבר הזוהר, היה בעל היקף עצום גם בחלק הנגלה שבתורה, עם כ-2522 מימרות המובאות בשמו בתלמוד. מציאתו המאוחרת של הזוהר עוררה שאלות רבות, כולל האם פוסקים קדומים כמו הרמב"ם ראו אותו. במכון 'תוצאות' זכינו לההדיר פירושים חשובים רבים על הזוהר הקדוש, ביניהם 'אור החמה' של ר' אברהם אזולאי, 'הדרת קודש' של הגר"א, 'קרני אור' של בעל היסוד ושורש העבודה, ו'נזר ישראל' של המגיד מקוז'ניץ, המאירים את דבריו ומנגישים אותם ללומדים.