זה לא מכבר הסתיימו להם ימי בין הזמנים, נוהג זה של 'ימי פגרה' בסיומה של השנה הינו נוהג קדום, ישנם כמה מקורות קדומים יחסית שכבר הזכירו מנהג זה, ראשית יש להביא את דברי הגמרא (ברכות לה ע"ב) ששם נכתב כי רבא ביקש מתלמידיו שלא ייראו לפניו בימי תשרי וביומי דניסן 'כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא' ופירש רש"י 'ביומי ניסן-ימי הקציר' 'ביומי תשרי-דריכת הגתות והבדים' היינו שהיו ימים אלו ימים שהיו מכינים בהם מזון לשאר ימות השנה ורבא סבר כי חשוב שאדם יקדיש זמן לצורכי מזונותיו אף שאין הוא צריך להם עכשיו כדי שבהמשך השנה כשיצטרך יהיו מזונותיו מצויים לו ויוכל לעסוק בתורה בנחת, בחינת 'איזהו חכם הראוה את הנולד'
יומי דמפגרי בהו רבנן
המקור מאוחר יותר לימי בין הזמנים הדומה לבין הזמנים של ימינו נמצא בספר 'באר שבע' להגאון ר' יששכר בר איילנבורג (הודפס לראשונה בשנת ה'שע"ד, 1614 למניינם) שם כותב המחבר בהקדמה לספרו "לפני ולפנים ממחיצתי כי עין בעין ראיתי סייעתא דשמיא בכמה פנים שונים כאשר התחלתי ללמוד עם חברים מקשיבים לקולי מסכת הוריות ביומי דמפגרי בהו רבנן שקורין בארצינו בין הזמנים בלי שעלה על דעתי ולא על מחשבתי כלל לחבר שום דבר עליה רק להיות כי גרסה נפשי לתאבה להשלים מסכתא תחת בין הזמנים כדי שאוכל לשלם את נדרי אם יגמור ה' בעדי ללמוד כל ש"ס"
מקור נוסף, הידוע ומוכר לרבים, הינו דברי המהרש"א בחיבורו על מסכת שבת (דף קיט ע"ב) שם כתב בז"ל "ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים", וב"ה בדורנו אנו תיקנו לשם כך תקנה ורואים ישיבות בין הזמנים רבות ואף סדרי לימוד בחלקי התורה שלא רגילים לעסוק בהן בתוך סדרי הישיבה, אכשר דורא וממי יתן שילך ויוסיף כוח התורה בדורנו.
אתתחילת זמן הראשון בשנה נהגו להתחיל בראש חודש, כבר בספר חסידים (מהדורת הרב מרגליות סי' נט עמוד קכ) נכתב כי את הזמן נהגו לפתוח בראשי חודשים לסימן טוב.
כמו כן, בספר הסמ"ק (סימן קלו) מוזכר גם כן כי תחילת הלימוד במסכתות המתינו אותה לראש חודש.
נברך כי זכות לימוד התורה של בני הישיבות תעמוד לכל עם ישראל למגן ולצינה ושמשמיים יתנו כי לימודים יהי בנחת ורווח שקט ושלווה ונזכה למאורות שיאירו את שמי עמינו באור התורה.
אמן
