מסע אל מסתורי המאגרים התורניים – פרק א'
נתאר לעצמנו שאנו נמצאים בספריה עם ספרן יעיל מאין כמותו. אין צורך לומר לו את מספר המדף, מספיק לומר לו את שם הספר והוא מביא אותו בו ברגע. יתירה מזו, הוא זוכר את כל תוכן הספרים על פה מילה במילה. יכול אתה לשאול אותו כמה פעמים כתובה מילה כל שהיא בכל הספרים שבספרייה – והוא יפתח לך את הספרים במקומות המבוקשים.
ולא זו בלבד. הספרן נוכח בספרייה בכל שעות היממה, בשעה הכי לא סבירה שיעלה בדעתנו להיכנס אליה – הוא ימצא תמיד דרוך ומוכן לפעולה, ועירני לחלוטין. נו, שייך דבר כזה? ובכן, המחשב עם אחד ממאגרי המידע המוקלדים – עונה על כל הקריטריונים האלו ועוד הרבה יותר.
מספרים על אחד מתלמידיו של הגאון מוילנא שסיפר לרבו שחזר פעמים רבות מאוד על מסכת אחת והיא שגורה על פיו ׳כמונח בקופסא׳. שאלו הגאון: האם יודע אתה לספור כמה פעמים מוזכרים שמותיהם של אביי ורבא באותה מסכת? האם יודע אתה לחזור על מילות המסכת בסדר הפוך? התלמיד כמובן לא ידע, ואז – כך מסופר – מנה הגאון את מספר שמותיהם של אביי ורבא, ואף חזר על קטע מסויים ׳למפרע', כלומר, אמר את המילים בסדר הפוך.
׳מונח בקופסא' – אמר הגאון, היינו שתדע את המסכת בפי שיהודי יודע ׳אשרי׳, ישר והפוך.
ובכן, נודה ולא נבוש שאנחנו לא יודעים גם את ׳אשרי' ישר והפוך. נסו נא להגיד את ׳אשרי' הפוך, כלומר: הללוי-ה עולם ועד מעתה י-ה נברך ואנחנו – וכו׳. דומני שאף אחד לא ישרוד מעבר לפסוק הראשון. או נשאל כך: מהי המילה השלישית בפסוק העשירי? מישהו יודע לומר זאת על פה כאן ועכשיו? – מסתבר שלא.
האמת היא שאין צורך להתבייש בשל כך; זכרונו של האדם בנוי בדרך כלל בצורה אסוציאטיבית, דבר מביא דבר, וכך אורג הזיכרון את היריעה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא אולי כישרונו של האדם לזכור שירים; כל אדם, ואפילו אינו גאון מוסיקלי, מסוגל לזכור מאות ואלפי שירים לאורך כל חייו. הבה נתבונן רגע: הלא שיר מורכב מעשרות טונים בגבהים שונים ובסדר מסוים, איך מסוגלים אנו לזכור את כל שרשרת הטונים הזו בדיוק לפי הסדר בעוד שאנו מתקשים בדרך כלל לזכור מספר טלפון אפילו לזמן קצר מאוד?
התשובה פשוטה כמובן. בשיר יש הגיון, לצירוף הצלילים יש משמעות. הם קשורים אחד לשני, וכל צליל גורר אחריו את רעהו, לכן קל מאוד לזיכרון האנושי לשמר אותם, כי הם מתאימים לסוג הזכירה שלו. כנ"ל ביחס לפרצופים שהם בסופו של דבר צירוף של אלפי פרטים קטנים, אותו הדבר עם סוגיא עיונית עמוקה שללומד קל יותר לזוכרה [לאחר שהבין אותה] מאשר לשנן דף גמרא ולזכור אותו מילה במילה. וכך הלאה. שם המשחק הוא – קשר הגיוני.
זיכרון מהסוג המתואר בסיפור דלעיל, נמצא על פי רוב רק אצל אנשים חריגים שזיכרונם אינו פועל על פי הגיון – הוא זיכרון של סורק, זיכרון צילומי, זיכרון של מחשב – והאדם אינו מחשב. הגאון מוילנא [על פי סיפור זה] היה חריג מבחינה זו שזיכרון מהסוג הזה התמזג אצלו עם זיכרון נורמלי. אבל – בדרך כלל זה לא פועל ביחד.
בדיוק בנקודה זו בא המחשב לעזרתנו, ומעניק לנו את ה"זיכרון" החסר לנו. למחשב כמובן אין שום בעיה לסרוק טקסטים עצומים בשנייה אחת, ולדלות מתוכם בדיוק כמה פעמים כתובים שמותיהם של אביי ורבא בכל ספר שתרצה, כמה פעמים מופיעים בש"ס רבינא ורב אשי אחד ליד השני – וכמה לחוד, או כל שאלה שתעלה על הדעת.
ניתן דוגמא אחת: בתלמוד בבלי מופיעה לפעמים האימרה ׳שמע מינה תלת', כלומר: ממימרא כל שהיא יש ללמוד שלשה חידושי דינים. לפי מיטב זכרוני לא ראיתי אף פעם את הצירוף ישמע מינה תרתי' או ׳שמע מינה ארבע׳ או חמש. דווקא שלש! האין זה דבר מוזר?
כמובן שעל זכרוני הרעוע אי אפשר להסתמך, אז מה עושים? אם אין מחשב ישנן שתי אפשרויות: אפשר לעבור על כל הש"ס, אבל זה לוקח קצת זמן… אפשר גם לקום ולנסוע לבני ברק לגאון רבי חיים קנייבסקי ולשאול אותו.
אבל, אם יש מחשב, אין בעיה: מקישים ׳שמע מינה תרתי׳ וגם 'ש"מ תרתי' ונותנים לו לחפש. והוא אכן מוצא שאין כזה ביטוי [הביטוי ש"מ תרתי מופיע בש"ס בבלי בהקשרים אחרים, אבל לא בתור מסקנה העולה ממימרא כל שהיא]. כמו כן ביחס ל׳שמע מינה ארבע׳ וכדומה. נותר לנו להסביר מדוע זה כך, אבל העובדה היא בכל אופן עובדה.
המחשב כמובן יודע על פה גם את שאר ספרי חז"ל, ושם הוא מוצא שבמסכתות קטנות (כלה רבתי פ"א הלכה ג׳) מופיע פעם אחת הביטוי ׳שמע מינה תרתי׳, וכן בתלמוד ירושלמי (פסחים פ"ו ה"ג), ואפילו הביטוי ׳שמע מינה חמש׳ מופיע פעם אחת בירושלמי (קידושין פ"ב ה"ו).
ונסיים עם האמירה שכל כך אקטואלית לימינו: ׳אימת שבת על עם הארץ׳ אומרת התוספתא (דמאי פ"ב ה"ג). וכל כך למה? בדורנו יש לזה פירוש חדש: בשבת אי אפשר להפעיל את המחשב, ואז מתגלה ה׳ידען׳ שלנו במערומיו.
