אמנות כריכת ספרים נוצרה בתקופת סוף בית המקדש הראשון, הרומאים באותה התקופה יצרו ספר (שבאותה עת היה בכתב יד( באמצעות קיפול דפים העשויים קלף לחצי ותפירתם בקפל. הקלף היווה שיפור משמעותי יחסית לגומא או מגילה, בכך שהיה נוח יותר לטפל בהם, לכתוב בהם על שני צדי הדף ולרפרף בהם בצורה נוחה יותר.
מאוחר יותר נכרכו הספרים באמצעות כריכה קשה כשהדפים היו עשויים מנייר או קלף, אך עדיין יוצרו על ידי תפירת הקפל של דפי של דפים מקופלים. מאחר שהספרים הראשונים היו כתובים בכתב יד ועשויים בעבודת יד, גודלם וצורתם היו מגוונים בצורה ניכרת, וכל ספר היה נוצר כיצירה ייחודית.
עם כניסת ייצור הנייר מהמזרח הרחוק לאירופה בסוף ימי הביניים והשימוש בבתי דפוס באמצע המאה ה-15, התחילה אמנות הכריכה לבסס סטנדרטים במידה מסוימת, כאשר עור ובד היו הכריכות הנפוצות ביותר, אך גודלם של הדפים עדיין היו מגוון בצורה ניכרת.

בכדי לגן על כריכות הבד העדינות והיקרות נהגו להוסיף עליהם עטיפות רכות ופשוטות, עטיפות אלו נועדו רק בכדי להגן על כריכת הבד הקשה, וכאשר היה מגיע הספר לחנות היו מורידים את עטיפת הנייר ומשליכים אותה.

כיוםהכריכות הנפוצות הם נייר כרומו (בדרך כלל מצופה למינציה) או דמוי עור המכונה סקאי. הדרך הנפוצה לכריכת ספרים היא לכרוך את פינות הכריכה בבד או עור ושאר הכריכה לקדוח את הספר 3/4 קדיחות, להעביר, להעביר בניהם חוט ולשים מעליהם נייר דבק חזק ומיוחד לספרים.
סידור התפילה העתיק בעולם הוא בן כ-1,200 שנה, ומונה כ-50 דפים הכתובים על גבי קלף עור בעברית עתיקה עם סימני ניקוד ותנועה בשפה הבבלית ונמצא עדיין בכריכה המקורית שלו.
על פי ההערכות, הספר נכתב סביב שנת ד' אלפים ת"ר, בתקופת גאוני בבל, את הסידור מייחסים לתקופה שבה חי הרב עמרם גאון, שנחשב למחבר אחד הסידורים הראשונים. הסידור העתיק נחלק לשלושה פרקים עיקריים, בהם חלקים מתוך תפילת שחרים לשבת, פיוטים והגדה לפסח.

במאמרים הבאים נדבר על סוגי הכריכה השונים והתפתחות העיצוב הגרפי וההטבעות בספרי הקודש.